ממעמקים

כל כך הרבה מילים / אתה לא אומר
הייתי אוספת שאוכל להיזכר
כל כך הרבה שנים אתה מדבר /
שותק לרגע, עד לרגע אחר

על מה אתה חושב, כשאתה לא מקשיב /
אני איתך עכשיו /
שקט מסביב /

על מה אתה חושב, כשאתה לא מקשיב
עלה נישא ברוח / מתרומם /
נופל על השביל

יושבים ביחד ושקט מסביב.

שובי אל ביתי / תשובי להביט בעיני /
ערב שוב יורד וכבר נהיה מאוחר /

שובי אל חדרי / זכרי שגם אם זה חורף עכשיו /
תסתכלי קרוב – מגיע יום מאושר /

בעיניך יפתי נשמר האור והתום /
יש יום מאושר או עצב שבא, חוזר פתאום /
יש אור של כוכב מאיר /
ויש את אותו חלום / כמה את יפה תמיד וכמה היום.

יש בי עוד כוח / עכשיו
כשהלכת / חייך לי ירח,
נתן את אורו בחלון /
והלילה כבר לא מפחדת /
לבד להיות ולחלום /
הנה שוב זה אתה /
שנוגע / אתה שבורח /
תדע אין לי רגע
אפילו דקה לחכות /
והשמש היום מאירה לי לצאת
אל הים הגדול.

יש בי עוד כח / עכשיו רק תניח /
הכל כבר נחתם ונסגר / והלב
מתרפא / והגשם נפסק
אז חוזר שוב הריח /
האביב שוב מגיע /
ושוב זה אתה שנוגע אתה שבורח.

ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי / בשובך יחזור שוב
האור בעיני / לא גמור לא עוזב המגע בידייך /
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך / ממעמקים קראתי אלייך
בואי אלי / מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך / באוזנייך לוחש שואל

מי זה קורא לך הלילה הקשיבי / מי שר בקול אלייך
אל חלונך / מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך / מי יתן חייו
ישימם מתחתייך / מי כעפר לרגליך יחיה /
מי יאהבך עוד מכל אוהבייך / מי מכל רוח
רעה יצילך / ממעמקים.

לוחות שניים הם, ביושר נכתבו בם דיברות עשר /
בעדות נחקרו / שמעו לאנוכי, ולא יהיה לך / מפי גבורה הם
ותורה שמרו / ברוך אשר זיכה, עדתו לחזות /
תורה תמימה בה, נפשית כשרו / זכרה אדון הכל.
לחן תורתך / קבץ פזורנו, אשר נתפזרו:

זה לא אומר שאני לא אף פעם / זה רק עכשיו אז תחכה /
ואז אבוא כשיעבור הזעם / ואז אחזור- כשיתבהר / זה לא אומר שאני לא
חושבת / עליך בכל יום, כל שעה / עדיין אין שלווה ואין את השקט /
כי בכל מקום עולה מולי דמותך.
גם אם קשה לי להגיד מילים יפות מאלה / גם אם לא מצאתי
דרך להגיד שלך / תדע עכשיו שרק אותך, אני אוהבת
תדע בלב אני תמיד איתך / תדע אני תמיד תמיד איתך,
זה לא אומר שכך ואין אחרת / זו רק סופה ביום חולף /
ואז תראה איך כשתזרח השמש / אשוב אליך מן הגשם השוטף

כל רגע שנשמר – זיכרון ישן / וכל מה שנשכח
עם השנים / כל שכבר עבר / האם תזכור אותם /
האם תדע? אתה שם בכולם.

כל מכתב שלא נכתב / כל שנאמר /
בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך,
הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך /
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?
האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך /
את מגע ידך.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך /
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך /
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך /
מלבד להיות איתך.

אולי הפעם ישאר / הבחור שאותו אני אוהבת / ואתן לו את ליבי את
כל כוחי / כשיבוא ויכנס בדלת / אנשים עוברים בדרך לידי /
אנשים עוברים בלילה ובבוקר הם הולכים / אנשים קשים מדי בשבילי
אז היום, היום אני עוזבת.

אנשים עוברים בדרך לידי / אנשים עוצרים לרגע /
מסתכלים ואז הולכים / אנשים קשים מידי בשבילי /
אז היום, היום אני עוזבת.

אני בוכה לילות שלמים / עליך ועלי / על איך שפעם
ועל איך שלא עכשיו / כשמתנפץ חלום של סתיו /
על איך רציתי ואתה לא / על איך שהיא ואיך אני לא.

אין לי תירוצים / יש לי סיבות משונות /
כמו שהשמש שקעה / כמו שנעלמת אתה

אין לי תירוצים / יש לי סיבות אחרות /
כמו שהשמש זרחה / לפתח חזרת אתה

כמו ענן שבא והולך ברוח / גם
אתה תשוב לנוח / כמו חלום בסוף היום
שוב תקום שוב תעלם

האר את עיניו / כשירד הלילה על פניו / אם ישאר
לבד בדרך / כשכושלות רגליו / מרעד שעובר
כעת בשתי ידיו.
האר את עיניו / שמור עליו מכל פוגע /
רוח קרב / משמש ששורף בחום כבד, ביום שרב /
מכל מכשול אשר ניצב בדרך לפניו.

הייתי עוטפת אותו בשתי ידיי / ומחכה /
שיירדם, ישן, ינוח, ירגע / הייתי מחכה.

האר את עיניו / עד שישוב לחוף בטוח / בין גליו /
עוד ים סוער, גועש ומבקש שוב את חייו /
לבטח שמור עליו / האר עכשיו את שתי עיניו.